1 המנהג להימנע מלראות אחד את השני לפני החתונה.
בדורות האחרונים החל להיות נפוץ המנהג שלא להתראות לפני החתונה. יש שנהגו שבוע ימים לפני ויש שנהגו החל מתחילת השבוע בו חלה החתונה. ההפרדה עשויה להביא להתרגשות מוגברת בראיית בן הזוג בחתונה עצמה לאחר מספר ימים שלא התראו. אחרים טענו כי לקראת החתונה עלולים בני הזוג למצוא עצמם רבים בגלל המתח המתגבר על "שטויות", מריבות ומתחים העלולים ליצור תובנות מוטעות על כל מיסוד הקשר.
כתב חתן שניסה- "שבוע בלי ארוסתי אפשר לי לראות קודם כל מי אני בלי ארוסתי, כמה היא חלק ממני וכמה הנוכחות שלה חסרה לי… המרחק מאפשר לנו לקחת צעד רחוקה ולהסתכל על בן או בת הזוג שלנו, על הזוגיות שלנו, ואולי קצת על עצמנו. הניסיון שלי אומר שמה שנראה זה כמה אנחנו אוהבים ולמה אנחנו רוצים להתחתן."

2 כיסוי הכלה בהינומה וההליכה לחופה.
*בחתונה המסורתית מקובל שהחתן ניגש אל מקום מושב הכלה ומכסה אותה בהינומה. יש המסבירים שהוא זכר להתעטפותה של רבקה אמנו בצעיף כאשר ראתה את יצחק הילה המיועד.
*סיבה נוספת לכיסוי- זהו מנהג עתיק הבא לסמל את הרעיון כי החתן הניגש לכלה  ולוקח אותה להיות לו לאישה לא רק בשל חוליה החיצוני, אלא בשל משהו עמוק ורוחני הרבה יותר והוא- נשמתה ואישיותה.
*משמעות סימבולית  נוספת היא התחייבות החתן לכסות ולהגן על אשתו מעתה ועד עולם.
כתבה כלה על חווית ההליכה לחופה– "הגיע הרגע…אני זוכרת את עצמי עומדת לבד בבית שלי, שומעת בחוץ את הרב מבקש מהקהל לתפוס מקומות, ואני צריכה להחזיק את הקיר כדי לא ליפול מרוב התרגשות. הכניסה לחופה היא אחד הרגעים המרגשים ביותר בעיניי בטקס. אז מה עושים? אז איך מחליטים מה יקרה בחתונה שלי? ברגע שלי? ואיך את הרגע הזה טוענים גם בתוכן? מה עושים בזמן שהשיר מתנגן? איך נכנסים לחופה? לבד? עם ההורים? מצאתי כיוון מעניין במאמר של הרב ישראל סמט ובין השאר הוא מתאר את חלקו הראשון של טקס החתונה כחזרה מהירה וסימבולית על חייהם של בני הזוג מילדותם דרך ההכרות בניהם ועד להקמת בית משותף. כך למשל השבוע לפני החתונה בו לא נפגשים מייצג את תקופת הילדות לפני ההכרות עם המים השני. ההליכה של החתן לקראת הכלה וכיסוייה מסמלים את צעדי החיזור הראשונים של החתן. וצעידת הכלה יחד עם החתן לקראת החופה מסמלת את הסכמתה לחיזורי החתן… לנו היה חשוב שהכניסה לחופה תספר במרומז את הסיפור שלנו"

3 מעמד החופה
החופה פתוחה מכל צדדיה ובכך היא מסמלת כי בני הזוג מקבלים על עצמם להקים בית שיהיה פתוח לכל כפי שנהגו אברהם ושרה.
רבים נוהגים לקיים את החופה תחת השמיים. הדבר מהווה תזכורת מברכת האלוקים לאברהם שזרעו יהיה רב ככובי השמיים. חופה תחת כיפת השמיים מסמלת את נכונות בני הזוג להרים בית יהודי אשר בו ישררו אידאלים שממימים רוחניים ולא רק צרכי חומר בלבד.

4 הברכה על היין.

היין הוא המשקה החשוב ביותר. בברכה על היין מעניקה הוד והדר וחשיבות לטקס הנישואין. כדי להפיק יין יש לכתוש את הענבים. חיי הנישואין אף הם מלווים ברגעים 'כותשים' – והמפתח להצלחה הוא להתגבר יחדיו על האתגרים, ובכך להגיע לרמות חדשות של אהבה.
כתבו חתן וכלה-"היין מזמין אותנו פנימה. הכנס יין יצא סוד. .. היין מוציא את מהנשבפנים החוצה כי הוא מחליש את מנגונני הביקורת שלנו לטוב ולרע. ולכן היין בטקסים מזכיר את הנקודה הפנימית והעמוקה של מה שאנחנו עושים וממש שני הוא גם מזמין אותנו פשוט להיות, בלי השיפוט והביקורת. להיות בטקס ופשוט לעשות אותו להתמסר אליו להנות ממנו."

5 קריאת הכתובה
בין הקידושין לנישואין (שבע הברכות) מתקיימת הקראת הכתובה המסמך המשפטי אשר גובש על ידי חז"ל ובו מתחייב הבעל לדאוג לאשתו לכל מחסורה בזמן שהם נשואים ולמקרה שהאישה נשארת לבדה.
אחד החידושים המרכזיים בנישואין על פני מטרות זוגיות אחרות הוא המחויבות. במחויבות יש עומק של דבר שאינו קיים בלעדיה. תפיסה זו מבטאת הכתובה. דווקא מתוך ההתרגשות הגדולה אנחנו זוכרים שנישואין מתבטאים בהרבה מעשים קטנים של יום יום.

6 שבע ברכות
מוטיב בולט בשבע הברכות הוא המעבר מהכלל אל הפרט. מבריאת העולם, יצירת האדם הראשון וגאולת ישראל עד שמחת החתן והכלה העומדים לפנינו. כמו כן, מבט לעתיד לדורות הבאים, תקוות ושמחות.

7 שבירת הכוס.
שברי הכוס שאנו שוברים תחת החופה באים להזכיר לנו כי בעוד אנו עוסקים באיחוד השברים הפרטיים שלנו, יש בעולם דברים רבים המחכים לאיחוד, איחוד בין אדם לחברו, איחוד בין עם ישראל אל ארצו ולמורשתו. ובכלל העולם רחוק מלהיות מתוקן. במעשה שבירת הכוס אנו מתייחדים עם השבר הקיים בעולם. בית המקדש היה מקום מאחד וחורבן בית המקדש מסמל שבר שאינו מתאחה. שבירת הכוס מחברת אותנו עם הזיכרון ובתקווה לאיחוי השברים.

בגמרא מצאנו כי שבירת הכוס היתה מטרתה להמעיט בשמחה רבה. הרעיון כי גם במצב בו אנו שמחים תמיד צריכה להיות השאיפה כי השמחה לא תהיה שלמה כי ממצב של שלמות ניתן רק לרדת. וכאשר השמחה אינה שלמה תמיד יש לאן לשאוף, לעלות עוד קומה בשמחה ובאהבה ובזוגיות.
יש מי שרואה בשבירת הכוס את שבירת המחיצות המונעות מאתנו התגברות על הפחדים והמחסומים הראשיים המלווים את ההתחברות עם בן הזוג בקשר אינטימי של אהבה ונישואין. את הנכונות לעשות את השינויים וה"שבירות" הכרוכים במעבר מ"אני" ל"אנחנו". את הנכונות "לצאת למסע הבלתי ידוע" של הקמת תא משפחתי חדש. ולשים את האינטרס הזוגי מעל לשיקולים האחרים, הם האישיים, והן החברתיים.
כתב חתן- "שבירת הכוס מסמלת לנו את הקושי והסבל ובכלל את חוסר השלמות שקיים בעולם. התזכורת הזו של עצב באמצע השמחה, של חורבן באמצע הבנייה, מבטאת קבלה של חיים בשלמותם ולא רק את הטוב שבהם, תוך ניסיון לדחות את הרע. לפני שבירת הכוס ניסיתי להתמקד בקשיים שלי, של בת זוגתי ושל כל מי שעמד איתנו תחת החופה, ולקבל את הקשיים הללו כחלק בלתי נפרד מהבית שאנחנו בונים, להכניס אותם ולתת להם מקום. אם אין מקום לעצב גם אין מקום לשמחה…."